התחושות של הורים רבים לגבי בעיות הגדילה של ילדם הן חוסר אונים וחשש. צמיחה וגדילה של ילדים מתרחשת מאליה באופן טבעי. זהו תהליך שכל ההורים לוקחים כמובן מאליו וברוב הילדים אינו דורש תשומת לב מיוחדת, עד שבאופן לא מוסבר הילד שובר עקומות גדילה כלפי מטה, או אם תינוק נולד קטן במיוחד ולא מצליח להדביק את הפער עם שאר בני גילו תוך זמן סביר.
בירור רפואי של המצב כולל התייעצות עם אנדוקרינולוג וגסטרואנתרולוג ובדיקות דם. במידה ובבדיקות אלו לא נמצאו חריגות, ההורים מופנים להמשך טיפול אצל דיאטנית קלינית ומתבקשים לחזור על בדיקות דם לצורך מעקב לאחר חצי שנה.
הטיפול לפי התזונה הקלינית
בהליך האבחון הקליני מבדילים תחילה האם מקור הבעיה בצמיחה הוא אורגני או לא אורגני (אורגני בהקשר זה משמעו פיזיולוגי, אנטומי, תפקודי). בבתי החולים (אך לא בקופות החולים), שלב אבחוני זה מתבצע על ידי צוות מקצועי הכולל תזונאית קלינית, פסיכלוג/ית קליני/ת ולעיתים קרובות גם מרפא בעיסוק. הצוות מאבחן האם הבעיה קשורה בכלכלה התזונתית של הילד, בטכניקת האכילה של הילד, באינטראקציה עם ההורים סביב שולחן האוכל או בבעיה פסיכוסוציאלית אחרת. במידה והממצאים במבדק זה מתבררים כתקינים, הילד ממשיך לאבחון מעמיק יותר הכולל בירור אנדוקרינולוגי (הורמונלי), בדיקות דם מקיפות ואבחון בעיות ספיגה.
ברוב המוחלט של המקרים מתברר כי הבעיה איננה אורגנית, כלומר גורמים כמו אופן האכילה וההאכלה, הרכב המזון וסביבתו המשפחתית והחברתית של הילד הם בעלי ההשפעה המשמעותית ביותר. גורמים כמו קצב האכילה, דחיית מזון עקב מרקם מזון שאיננו מתאים לחך הילד, בעיות בליעה, לעיסה וקואורדינציה וחוסר עניין במזון הנובע מחוש טעם שנפגע מעודף ליחה בדרכי הנשימה נבדקים אף הם. כאשר הטיפול מועבר לידי תזונאית קלינית, הרכב המזון יהיה באופן יחסי דל בירקות, דגנים, קטניות וסיבים תזונתיים ועשיר בחלבונים בעלי ערך ביולוגי גבוה ושומן. תודגש החשיבות של מזונות דחוסים ועשירים מבחינה קלורית.
הגורמים המשפיעים על תהליך הצמיחה
הגורם החשוב ביותר המשפיע על קומתו של האדם הוא הגורם התורשתי. אולם הגדילה מושפעת מגורמים נוספים כגון: מצבו התזונתי של הילד, מצבו הבריאותי הכללי ,המערך ההורמונלי שלו ומצבו הפסיכוסוציאלי.
כאשר מבחינה תורשתית אין בעיה (כלומר ההורים אינם נמוכים באופן יוצא דופן ודפוס הגדילה של ההורים היה נורמלי) ומבחינה הורמנלית אין בעיה (בבדיקת דם יש רמות מספקות של הורמון גדילה), יש להתייחס לתזונתו של הילד, להרגלי התזונה של המשפחה ולדינמיקה בבית ובגן סביב שולחן האוכל.
ברפואה הסינית ניתן דגש מיוחד לאופן עיבוד המזון ולאנרגטיקה של המזון, כלומר מה ההשפעה של המזון מבחינת טמפרטורה, לחות ותנועה על הילד ובאיזו הצלחה המזון יתעכל ויספג.(למזונות השונים יכולת לחמם או לקרר את הגוף, ללחלח או לייבש, לכווץ או לעודד תנועה, לדוגמה: הכוסמת מחממת, מייבשת ומכווצת, לעומת החסה שמקררת, מלחלחת ומניעה). קיימת התייחסות ליחס הנכון בין מזונות עשירים בקלוריות, כבדים ודחוסים, לבין מזונות קלים ואוריריים. יחס זה משפיע על היכולת של מערכת העיכול לעכל בהצלחה את המזון ולבנות את רקמות הגוף.
הגישה הסינית למערכת העיכול
על פי הרפואה הסינית תהליך העיכול בגוף האדם דומה לזה של זיקוק אלכוהול. התהליך מתחיל בקיבה. הקיבה מקבילה לסיר גדול על האש או לחבית תסיסה. מזון ונוזלים נכנסים לקיבה ועוברים תהליך של "הבשלה והרקבה". במילים אחרות, המזון עובר פירוק במערכת העיכול עד למרקם של מרק או בלילה בטמ"פ של 38-42 מעלות ואיכות זו הכרחית על מנת שתהליך העיכול יושלם במלואו.
האש מתחת לסיר מקבילה למושג הסיני של הטחול/לבלב. איברים אלו שולטים על פעילות מערכת העיכול (Spleen Qi/Yang). הצ'י של הטחול, כמו אש מתחת למזקקה, מבשל ומתסיס את תכולת הסיר וכך מפריד בין התמציות הטהורות למשקע ודוחף את התמצית הטהורה כלפי מעלה. כלומר חומו של הטחול מאפשר את השינוי והשינוע של מזון ונוזלים.
ברפואה הסינית לכל מזון יש טעם, טמפרטורה, כיוון, איבר מושפע, תפקיד, אינדיקציה וקונטרה אינדיקציה לשימוש בו. ע"י הכרת האיכויות השונות של המזון (איכויות אלו נבדקו במשך אלפיים שנות נסיון מוכח של הרפואה הסינית) וע"י אבחון נכון של המטופל, אפשר לדעת כיצד המזון ישפיע על כל אדם ואדם. כלומר האם המזון יעזור לריפוי או יגרום למחלה.
לדוגמה אורז; טעמו מתקתק, הטמפרטורה נייטרלית, כיוונו האנרגטי עולה מעלה. אורז עוזר לייצור הצ'י בגוף ומעודד את חיזוק העיכול. מנגד בשר בקר, טעמו מתקתק, הטמפרטורה חמימה, כיוונו האנרגטי יורד מטה.
אם נשווה בין ההשפעות הטיפוליות של שני המזונות, נראה כי לאורז אפקט של חיזוק הצ'י (האנרגיה הכללית של הגוף), בעוד שהאפקט של הבשר הוא הזנת הדם. השוני העקרוני בין שני סוגי המזונות הללו הינו הבסיס לחלוקה בין כל המזונות.
האורז נקרא בסינית מזון שמעודד Qi. Qi בסינית משמעו אנרגיה טהורה. הכוונה למזון אורירי שמעודד את עליית האנרגיה הטהורה של הגוף כלפי מעלה לכיוון הראש ולהזנת המוח.
הבשר מזון שמעודד Wei. Wei בסינית משמעו טעם עשיר. הכוונה למזון דחוס, לח או דמי, מעט שומני וחלקלק, שמזין את הדם והאספקט החומרי של הגוף. מזונות מסוג Wei מזינים מאוד אך גם נוטים להיות קשים לעיכול ויכולים לגרום לעומס שמפריע לתנועת ה-Qi הטהור כלפי מעלה ולתנועת המשקע כלפי מטה.
גם אצל ילדים מעוכבי גדילה, תזונה מאוזנת מכילה מזונות משני הסוגים, אך על מנת לשמור על עיכול חזק ותקין שיתמוך בתהליך הצמיחה, רצוי לאכול באופן יחסי מעט יותר מזונות עשירים ב- Qi ופחות מזונות עשירים ב- Wei:
- דוגמאות למזונות עשירים ב- Qi:
• דגנים: אורז, חיטה, שיפון, תירס, שעורה,שיבולת שועל - קטניות: שעועית, עדשים, חומוס, אפונה, טמפה
• ירקות: ירקות שורש ודלועים כגון שורש פטרוזיליה, גזר, דלעת, כרוב
• פירות: תפוח, אגס, שזיף, משמש, רימון, חבוש
- דוגמאות למזונות עשירים ב- Wei:
• חלבון מהחי: בשר, עוף, הודו, דגים,ביצים, חלב, גבינות
• שמן ושומן: חמאה, אגוזים, אבוקדו, שמנים צמחיים
התזונה המערבית המודרנית מדגישה את חשיבותם של מזונות Wei כבדים ועשירים (כגון ביצים, בשר, גבינות קשות, גבינות למריחה, שמנת, חמאה, שמן), כולם חשובים לצמיחה וגדילה של ילדים, אך אינה מתייחסת בהכרח לטמפרטורה בה המזון נאכל והאם הוא עובר בישול. ללא מערכת עיכול חזקה שיכולה לפרק ולספוג מזונות אלו, קרוב לוודאי שייצרו סטגנציה בצינור העיכול, לחות וליחה ומצבים פתולוגיים רבים שעלולים לפגוע בתהליך הגדילה.
גדילה בהשקפה מקרוביוטית
התזונה המקרוביוטית התפתחה ביפן ומבוססת על התזונה היפנית המסורתית. הפילוסופיה והעקרונות של סגנון תזונה זה נובעים מהכתבים של הרפואה הסינית העתיקה. המקרוביוטיקה מבחינה בין שני מושגי יסוד ידועים: Yin ו- Yang.
על פי מושגים מקרוביוטים, התנועה של האנרגיה כלפי מעלה והחוצה, המעודדת צמיחה, גדילה ועליה במשקל, מגיעה מהאדמה לכיוון השמיים ומוגדרת כתנועה של ה- Yin. מזונות יינים מאופיינים בטעם המתוק, בעלי מרקם לח ועסיסי ודלים בסיבים תזונתיים.
התנועה של האנרגיה כלפי מטה ופנימה, המעודדת כיווץ, צמצום וירידה במשקל, מגיעה מהשמיים לכיוון האדמה ומוגדרת כתנועה של ה- Yang. מזונות יאנגים מאופיינים בטעם המלוח, בעלי מרקם קשה ויבש ועשירים בסיבים תזונתיים.
בתזונה המקרוביוטית הקלאסית יש בתפריט דגש קל על מזונות בעלי אנרגיית ה- Yang (מכיוון שהתזונה המקרוביוטית מנסה לאזן צריכה עודפת של מזונות Yin הנהוגה בזמננו). התפריט המקרוביוטי הסטנדרטי מבוסס על דגנים מלאים, קטניות, ירקות על קליפתם, כמויות מעטות של חלבון ושומן (על גבול הצמחונות), כמויות נכבדות של אצות ים ושימוש יומיומי בתבלינים מלוחים כדוגמת רוטב סויה, מיסו ואומבושי.
מכיוון שהתפריט המקרוביוטי הקלאסי מעודד צמצום, כיווץ וייבוש של רקמות הגוף, הוא אינו מתאים לילדים רזים ויכול לגרום לפגיעה אצל ילדים עם עיכוב בגדילה ולכן בטיפול התזונתי בילדים עם עיכוב בגדילה ישנה חשיבות רבה למזונות בעלי איכות Yin:
- האם הטעם המתוק טוב לילדים? הטעם המתוק מול המלוח –
הטעם המתוק בונה רקמות, מזין, מקור לאנרגיה וכוח, נותן יציבות ותחושת רעננות, ממריץ את החושים, מדגיש את התחושה של להיות בתוך הגוף על הקרקע. הטעם המתוק חשוב מאוד לילדים, מעודד צמיחה, נותנים יותר מתוק כשהילד קצת מתעכב בגדילה, בעיקר מתוק של דגנים, ירקות ופירות. יותר מדי מתוק יפגע בצ'י הטחול ויגרום לסימפטומים של התקררות, שיעול, כבדות, דיכוי העיכול, חוסר תאבון, עייפות וסטגנציה.
הטעם המלוח חיוני לחיים, המלח מעודד מטבוליזם, מחמם, יוצר בסיסיות בגוף, מספק כלוריד למיצי העיכול ומשתתף באיזון המטען החשמלי בגוף. למרות חשיבותו הרבה המלח בעל תכונות מכווצות ומייבשות ובמינון גבוה יכול לפגוע בגדילה של ילדים, לכן הוא ניתן במשורה לילדים קטנים. - האם מלא זה תמיד בריא? מזון מלא לעומת מזון מלוטש –
מזונות לבנים ומלוטשים כגון אורז לבן, מוצרי חלב וקמח לבן נחשבים בעלי אפקט Yin חזק ונאכלים לעיתים רחוקות בלבד בתפריט המקרוביוטי. ילדים שרוצים לעודד אצלם צבירת משקל, חשוב שהמזון ייספג בקלות ולא יכביד על העיכול.
מזון מלא עם סיבים נחשב בעל איכות Yang, מכווץ, מייבש, מעודד פריסטלטיקה ומגביר את מספר היציאות, פוגע בספיגה במיוחד של ויטמינים ומינרלים ולכן אינו מתאים לילד הרזה.
המזונות המלוטשים חסרי הסיבים נספגים במהרה לדם ועוזרים לצבירת משקל, לכן ישנה העדפה ברורה לצריכה של מזונות מעובדים ומלוטשים אצל ילדים מעוכבי גדילה. כאשר הילד מצליח לצבור משקל מתחילים לשלב בהדרגה מזונות מלאים עקב ערכם התזונתי הגבוה. - האם תפריט צמחוני תומך בגדילה? חלבון מהחי לעומת צמחונות –המקרוביוטיקה הקלאסית אינה מעודדת צריכה של חלבונים מהחי למעט דגי ים לבנים מדי פעם. תפריט צמחוני שכזה עשוי להועיל למצבי עודף (לדוגמה עודף משקל, שומנים, חום, לחות, סטגנציה). לעומת זאת, מזון מהחי הוא בעל חשיבות קריטית בילד הגדל והמתפתח. בתהליך הגדילה של ילדים ובמיוחד במצבים של חוסר, צריך לספק לגוף אבני בניין, חלבונים ושומנים מן החי בעלי ערך ביולוגי מכסימלי (שמכילים את כל חומצות האמינו החיוניות), שיעור יעילות ושיעור ניצול גבוהים (חלבונים "איכותיים" שדומים כמה שיותר לרקמות האנושיות וכך המעבר יעיל יותר מחלבון חיצוני לאנדוגני). חלבונים מהחי הם מזונות אשר מתעכלים בקצב איטי מאוד לעומת מזונות אחרים ומכבידים על מערכת העיכול ועל כן אינם מחזקים אותה. אך אם הם נספגים ונטמעים בגוף בהצלחה, הם נותנים הרבה אנרגיה של גדילה לגוף. לכן צריכת החלבונים צריכה להעשות בחכמה על מנת למנוע נזק למערכת העיכול.
מזונות מעודדי גדילה
ניתן לחלק את הטיפול בתזונה לשלושה חלקים עיקריים:
1. שלב ראשון – חיזוק העיכול: בניית תפריט יומי מאוזן ובסיסי העונה על הצרכים התזונתיים של הילד ועיצוב הרגלי אכילה נכונים שייתמכו בחיזוק העיכול. תפריט זה מתבסס על מזון חם ומבושל כגון מרקים, דייסות, קונג'י ותבשילים למיניהם. הרכיבים העיקריים בבישול הם ירקות קשים ודגנים כגון אורז לבן וקוואקר שמתאימים לרוב הילדים. במצבים של רזון ויובש ניתן להשתמש גם במוצרי חיטה כגון קוסקוס ואטריות חיטה.
2. שלב שני – מזונות שתומכים בבניה של רקמות הגוף: הוספה לתפריט הבסיסי מזונות עשירים בחלבון ושומן שעברו בישול ולעיתים אף במצב טחון (כמו מרק עם כדורי בשר), מנות קטנות של חלבון לארוחה (מנה בגודל האגרוף של הילד), לפחות פעמיים ביום אך לא בשעות הערב.
3. שלב שלישי – שימוש במזונות-על: לאחר שהתפריט הבסיסי מקבל יציבות, ניתן להשתמש במזונות-על מיוחדים ומרוכזים על מנת לעודד את תהליך הגדילה בצורה ממוקדת ומכוונת. השימוש במזונות-על צריך להיות מתון ועל בסיס קבוע לאורך זמן על מנת להשיג תוצאות. מזונות-העל מזינים את הגוף ברמה של התמציות, כלומר את ה-"Jing" ואת צ'י הכליות. בין מזונות-העל ניתן למצוא את החמאה המזוככת (ghee), אצת כלורלה, מזון מלכות, מרק מח עצמות ושמן כבד הקוד.
סיכום
ישנה נטיה של ההורים ושל סבא וסבתא לפטם את התינוק/ילד במזון עשיר מתוך כוונה טובה לעזור לו לגדול ולצמוח. דווקא ילדים עם עיכוב בגדילה סובלים בד"כ ממערכת עיכול חלשה יותר באופן יחסי לבני גילם. ילדים אלו רזים וכחושים, לעיתים חיוורים, פעמים רבות תאבונם מופחת ויש להם יציאות מרובות, לרוב רכות ו/או עם שאריות מזון בצואה, הם שבעים ממנות זעומות ונמשכים בעיקר לפחמימות ריקות. הנסיון "לדחוף" לילד מזונות שמנים ועשירים כמו ביצים, בשר וגבינות או ממתקים ועוגות כך "שלפחות יאכל משהו" עשוי לגרום במקרים רבים לסטגנציה בצינור העיכול ובעקבותיה "וירוס בטן" של הקאות ושלשולים במהלכו הילד מאבד את כל המשקל שצבר ואף יותר, שמחזיר את הילד לנקודת המוצא של חולשה וחוסר. אצל ילד עם עיכול חלש צריך לבנות את אש העיכול בהדרגה, כמו בהדלקת מדורה, בהתחלה משתמשים בזרדים (מזונות Qi) עד שהלהבה תופסת ואז מוסיפים ענפים ורק בסוף גזעים (מזונות Wei) שבוערים באופן יציב לאורך זמן. מבחינה תזונתית יש להשתמש בתחילה בדגנים קלים לעיכול כגון אורז לבן וקוואקר, ירקות קלופים מבושלים, מעט שמן, כמויות זעירות של חלבון מהחי ואז בהדרגה ככל שהעיכול מתחזק ניתן להגדיל את המינון של החלבונים והשומנים ולהשתמש במזונות-העל.
ביבליוגרפיה:
1. The Merck Manual, Second Home Edition, page 1537-1538
2. Healing with Whole Foods, Paul Pitchford, page 293-296
3. The Tao of Healthy Eating, Bob Flaws, page 9-11
4. The Book of Jook, Bob Flaws, page 8-15
המאמר נכתב ע"י אסף פאיט Dip.Ac.Herbs
מטפל ברפואה סינית, מקרוביוטיקה ואיור – ודה לילדים ומבוגרים
לתגובות במייל: asafeit@gmail.com
המידע אודות הטיפול לפי התזונה הקלינית נכתב באדיבות הגר אינטרטור B.Sc, בוגרת החוג לתזונה קלינית באוניברסיטה העברית, מתמחה בתזונה סינית ומקרוביוטיקה.
hagarinter@gmail.com
