אודות רפואות מסורתיות ופרדוקס התזונה המודרנית

לאורך ההיסטוריה, בני האדם אכלו את מה שהאדמה בסביבת מחייתם המיידית סיפקה. המזון לוקט, גודל או ניצוד באופן טבעי, בהתאם לעונת השנה והוכן בדרכים פשוטות ומסורתיות. בעבר המזון שימש בעיקר להזנה ותמיכה בחיים.

בזמננו היחס למזון השתנה עד מאוד. כיום בעולם המערבי מזונות שונים מכל רחבי העולם ומכל עונות השנה ניתנים להשגה במכולת השכונתית ללא קשר לעונה או לאזור המחייה. המזון הפך לסוג של אומנות, שמטרתה העיקרית עינוג החושים ובמקרים לא מועטים, הזנה נפשית כתוצאה מחסכים רגשיים שונים. אנו בוחרים מה לאכול בהסתמך על בלוטות הטעם שבלשון, מדי פעם על פי דעתנו מה בריא ומה לא ובעיקר על פי טרנדים חולפים המוכתבים ע"י התקשורת ויצרני המזון.

הרפואה המודרנית לטוב ולרע
תהום ענקית מבדילה בין הרפואה של העולם הישן לזו של העולם המודרני. בזמנים עברו האדם היה קרוב יותר לאמא אדמה והכיר היטב את האיכויות המרפאות של המזון. בימינו אנו, עם התפתחות והתקדמות הרפואה המודרנית והתרופות הכימיות, נוצר נתק מהידע והנסיון של הורינו ונשכחו "תרופות הסבתא" לטובת כדורים וזריקות. אנשים רבים בזמננו מגלים שהפתרונות שמציעה הרפואה המודרנית למחלות כרוניות אינם מצליחים להשיב את האיזון על כנו ולרפא מחלות אלא לכל היותר למנוע התדרדרות מהירה של מחלה, לדכא סימפטומים, לטשטש כאבים ולהאריך את תוחלת החיים במחיר של פגיעה באיכות החיים.
למרות שתוחלת החיים עלתה במרוץ השנים, מגוון המחלות שמהן האנושות סובלת גדל בקצב מסחרר. המגיפות של הדור הישן התחלפו במגפות ניווניות (סרטן, סכרת, אוסטופרוזיס, טרשת עורקים) ששכיחותן באוכלוסיה עולה בהתמדה. הילדים בדורנו סובלים מקשיי למידה, הפרעות התנהגותיות, מחלות דרכי הנשימה, מחלות דנטליות, הפרעות נפשיות ואלו רק קצה הקרחון.
מחקרים חדשים מצביעים כי האלימות בימינו אינה נובעת מגורמים פסיכולוגים בלבד וכי מצבי רוח, אלימות והתנהגות פלילית קשורים במצבים פיסיולוגים כגון יתר פעילות בלוטת התריס, עודף טסטוסטרון, היפוגליקמיה, מחסור בויטמינים, הרעלת עופרת, מחסור באור שמש וצריכת יתר של סמים ואלכוהול.
את הישגיה המרשימים ביותר של הרפואה המודרנית ניתן לראות בתחומים טכניים כגון אורטופדיה, טיפול בכוויות, ניתוח קיסרי, החייאה, מיקרוכירורגיה לאיחוי הגפיים, החלפת מסתמי לב ובמצבים של סכנת חיים. מנגד, הטיפול במחלות כרוניות אינו מצליח להגיע לאותם הצלחות. לדוגמה, המלחמה בסרטן באמצעות כימותרפיה, הקרנות וניתוחים נמצאת במוקד החדשנות הרפואית במהלך 25 השנים האחרונות, אך הצליחה לשפר במידה מועטה בלבד את שיעורי ההשרדות של 90% ממקרי הסרטן.
תרופות ש"מתקנות" בעיה אחת יוצרות בעיות חדשות "ומעגל הרשע" של צריכת תרופות מתרחב ללא יכולת לטפל בשורש הבעיה ולמצוא פתרון ממשי. ההנחה שסימפטומים פיסיולוגים (כגון כאבים, אלרגיות, עייפות ואין ספור נוספים) הם טעויות של הגוף אותן יש לתקן על ידי התערבות מתוחכמת באמצעות תרופות חדשניות המשנות את התפקודים הפיסיולוגים בגוף, מדכאות תחושה או ממריצות תהליכים שונים בגוף היא הגישה השכיחה בזמננו.

לדוגמה תרחיש שכיח:
אדם שסובל מכאב בטן שמופיע לאחר האוכל "מטפל" בבעיה שלו בנטילת תרופה נוגדת חומצה שסותרת את חומציות הקיבה. עכשיו לאותו אדם יש כאב ראש (שבמקרים מסויימים מופיע כתופעת לוואי לתרופה נוגדת חומצה) והוא "מטפל" בבעיה עם כדור משכך כאבים (תרופה שמגרה את ריריות הקיבה). אחרי כמה שנים האדם מפתח כיב קיבה. הכיב מטופל בתרופה נוספת ובצריכה תכופה של חלב. לאורך השנים אדם זה שלא שינה את הרגלי האכילה שלו מפתח טרשת עורקים ולחץ דם גבוה. התרופות שהוא מקבל להורדת לחץ דם עשויות לגרום לתופעות לוואי כגון סחרחורות, השמנה, עייפות, שלשול ואימפוטנציה. הפגיעה באיכות החיים גורמת לו למתח נפשי והוא מתחיל לקחת תרופות אנטי דכאוניות וכדורי שינה. אחרי כמה שנים האדם חוטף התקף לב ועובר ניתוח לב פתוח. ההדרדרות ממשיכה למחלות ניווניות בלתי הפיכות כמו טרשת נפוצה או אלצהיימר.
התסריט הנ"ל יכול היה להתפתח אחרת אילו כאב הבטן הראשוני היה נתפס כאיתות אזהרה. במקום להשתמש בתרופה האדם היה מדלג על הארוחה הבאה, שותה מרק צח או תה צמחים ומחכה עד שירגיש היטב לפני שיחזור לאכול. אם הכאב מופיע פעם שניה, האדם שוב שותה משהו חם והפעם גם מנסה לאתר מה הדבר שאכל שגרם למערכת העיכול שלו למחות. אם הוא מנחש שמה שגרם לכאב היתה מנה של שווארמה וטילון שאכל לארוחת צהריים, הוא מנסה להמנע מלאכול אותם. אם הוא צודק באבחנתו ומגלה שכואבת לו הבטן רק כשהוא אוכל שווארמה וטילון, הוא נמנע ממזונות אלו באופן מודע. אם מופיע כאב ראש, במקום לקחת משככי כאבים הוא מנסה לאתר את המקור לכאב. נניח שהוא מוצא קשר בין כאבי הראש ואכילת מאפים ובצקים שמנים (מלאווח, קוראסון, בורקס) ולכן הוא מחליט להמנע ככל שניתן ממזונות אלו. על ידי כך שחיפש את המקור לכאב ולא כיצד להשתיק את הכאב, האדם צמצם את הסיכון לטרשת עורקים, יתר לחץ דם ושאר מריעין בישין.

התזונה של תרבויות עתיקות
כפי שהוזכר קודם, תוחלת החיים בזמננו עלתה ולכן ההנחה המקובלת היא שכיום אנו בריאים יותר לעומת דורות קודמים. מחקרים מראים כי בריאותם של תרבויות מסורתיות "פרימיטיביות" התעלתה על זו של תרבותינו המודרנית. חוקרים ומגלי ארצות מהמאות הקודמות דיווחו בהערכה ובהשתאות על הבריאות והיופי של הילידים בכל הגילאים אשר פגשו במסעותיהם. האדמירל הצרפתי L.A. de Bougainville, שביקר באי טהיטי במאה ה-18, רשם ביומן המסע שלו אודות הילידים:
"Their vigor and agility, even in old men, surpass those of our young folk…. The contented old age which they attain, without any infirmities, the acuteness of all their senses and the singular beauty of their teeth, which they keep at the most advanced age – what a testimony to the healthiness of the climate and the wholesomeness of the regime followed by the inhabitants!"
רופא השיניים ד"ר Weston Price חקר ובדק את בריאות השיניים ואת המזון שאכלו תרבויות עתיקות ופרימיטיביות. במחקר אחד שבו בדק 1276 גולגלות של אינדיאנים פרואנים עתיקים, לא נמצא אפילו מקרה אחד של דפורמציה בלסת. לעומת זאת 75% מהאמריקאים בני זמננו סובלים מליקויים ועיוותים של הלסת והחניכיים. במחקר שערך ד"ר Price אודות השיניים של האינדיאנים הפרימיטיבים לא התגלו חורים בשיניים או פגם במיקום השיניים בכמעט 100% מן המקרים.
המסקנה מן המחקרים הללו היא שאנשים החיים בסנכרון עם מחזורי הטבע, ניזונים משפע מקומי ואינם חשופים למזונות מתורבתים כגון סוכר לבן, קמח לבן ומזונות מתועשים, נהנים מחיים ארוכים ואיכותיים. מרגע שהמזון המודרני חודר לתפריט המקורי והמקומי, מתחילות להופיע המחלות הנפוצות בתרבותינו כיום.
אילו מזונות מרכיבים את התזונה ה"פרמיטיבית"?
* שרידי האדם האחרון מתקופת האבן שהתגלו לפני מספר שנים בפיליפינים גילו כי אכל בטטות בר, שרכים ועשבים, צפרדעים, בננות ופירות.
* המזון המאורי (ניו זילנד) המסורתי כולל דגים, סרטנים, צדפות, אצות ים, עשבים ושורשים.
* השבטים הפרואנים העתיקים שנחקרו עך ידי ד"ר Weston Price אכלו מאכלי ים, צמחיית נחלים, תפוחי אדמה, תירס, שעועית, זרעים ובשר שרקנים.
* ילידי איי הבריידס, קבוצת איים במערב ובמזרח חופה של סקוטלנד אכלו מאפים של שבולת שועל, ביצי דגים וכבד דגים.
* ראשוני הדנים, השוויצרים ובמזרח אירופה אכלו חלב טרי ומוצריו, לחם שחור, ירקות טריים, פירות ובשר פעם בשבוע.
* מזונם העיקרי של האינדיאנים מאזור נבאדה המושלגת בארה"ב היה תירס ושעועית.
* הסיקים מצפון הודו אכלו מוצרי חלב טריים, פירות, שורשים, דייסות זרעים וקטניות ובשר מדי 10 ימים.
* שבט המסאיי באפריקה ניזון כמעט אך ורק מבשר, חלב ודם. שבטים אחרים באפריקה אוכלים דורה (סוד של דגן), דוחן, ירקות טריים ובשר ציד.
* ביוון העתיקה ניזונו מלחם, דייסת שעורה, עדשים, זרעי פשתן, ירקות עליים, לפת, תאנים, זיתים וגבינות עיזים.
למרות השוני לכאורה בין מרכיבי המזון של אוכלוסיות באזורים שונים בעולם, נמצא כי המשותף לכל התרבויות העתיקות הינו תפריט דל בקלוריות, חלבון ושומן באופן יחסי לתזונה בימינו ועשיר בפחמימות מורכבות. המזונות טריים או משומרים באמצעים טבעיים (מיובשים, מומלחים או מעושנים), מזונות מקומיים, הנאכלים בעונתם, מבושלים בהתאם למסורת ומותאמים אישית לשלב בחיים (הריון, הנקה, ילדות, בגרות וזקנה). נתון מעניין הוא שלא נמצאה תרבות עתיקה טבעונית לגמרי. ההינדים למשל, שמאמינים בגלגול נשמות (שנשמת אדם יכולה להתגלגל לגוף של חיה) ושמבחינה כלכלית העדיפו לשמור את הפרה לתפוקת חלב מאשר לצרוך את בשרה, מנהלים אורח חיים צמחוני.
צריכה של מזון מן החי היתה חלק בלתי נפרד מתזונת האדם טרם העידן המודרני, אולם באזורי אקלים ממוזג על פני כדור הארץ, צריכת המזון מן הצומח עלתה על הצריכה של מזון מן החי. השבטים האינדיאנים באמריקה התקיימו על בטטות, תפוחי אדמה, קאסאווה (שורש ממנו מכינים טפיוקה), דלועים וכמויות קטנות של בשר. במשך מאות שנים באירופה המזון המשפחתי התבסס על כרוב, לפת, בצל, צנוניות, סרפד, נבטים, פטריות, שרכים ובשר ציד של חיות קטנות. במדינות המזרח התיכון, בחלקים מאירופה ובמרכז אמריקה התזונה התבססה על שעועית, חומוס ועדשים וכמויות קטנות של בשר ציד ומאכלי ים.
על פי מחקרו של ד"ר Alexander Leaf ניתן היה למצוא עד לאחרונה מסורות תזונה עתיקות שהשתמרו בקרב קבוצות מבודדות כמו שבט ההונזה בפקיסטן, וילקהבמבה באקוודור ואבקהזיה בגיאורגיה שברוסיה. אנשים באזורים מרוחקים אלו חיים מעבר ל-100 שנים, בעלי משפחות, עובדים במרץ ומנהלים אורח חיים אקטיבי ופרודוקטיבי בקרב הקהילה שלהם וניזונים מתפריט פשוט ומקומי. כיום גם אזורים אלו כבר חשופים להשפעת המודרניזציה ומחלות הקשורות בתרבות השפע מתחילות להופיע.

הגישה של הרפואות המסורתיות למזון

הדרך בה רפואות מסורתיות בוחרות לאכול ולטפל באמצעות תזונה מדגישה את השימוש בדגנים, קטניות, ירקות, זרעים, פירות, אגוזים ואצות. אחד היתרונות הבולטים של גישה זו טמון בגמישות שלה. המזון מותאם באופן אישי לאדם וטווח האפשרויות רחב מאוד. התפריט המומלץ יכול להיות טבעוני לחלוטין עד לכדי תפריט הכולל צריכה של בשר על בסיס יומיומי, תפריט שבו רוב המזון נאכל טרי וחי לעומת תפריט שבו כל המזון נצרך מבושל, תפריט מסויים יכול לתמוך בפעילות ספורטיבית מאומצת ותפריט אחר בפעילות מנטלית מאומצת. מגוון האפשרויות גדול כמספר הפיות.
אחד הדגשים החשובים הוא שהמזון שאנו בוחרים לאכול משמש בן-ברית לגופנו ונפשנו. אם נבחר במזוננו בחכמה נזכה בתמורה להזנה וברכה. אם הבחירה שלנו במזון מסויים מניבה תוצאות שליליות, נתייחס לכך כמסר ואינפורמציה בהם ניתן להשתמש לתיקון המצב ולא כעונש על בחירותינו.
הרפואות המסורתיות מתחשבת בשני אספקטים משלימים של המזון; האספקט הכמותי והאספקט האיכותי. האספקט הכמותי מנתח את המזון למרכיביו הבסיסיים, כלומר מהי תכולת הפחמימות, חלבונים, שומנים, ויטמינים ומינרלים במזון מסויים ובאיזה יחס יש לצרוך מכל מרכיב בסיסי במזון. אספקט זה מפותח מאוד בתזונה המודרנית ועליו ניתן הדגש בהמלצות התזונה של משרד הבריאות. המלצות אלו מקבלות ביטוי בפרמידת המזון.
האספקט האיכותי של המזון יודע להסביר איך המזון ישפיע על הגוף. למזונות מסויימים יש יכולת לקרר את הגוף ואילו לאחרים היכולת לחמם. ישנו מזון שמעודד בניה של הגוף לעומת מזון שמעודד פירוק שלו. ישנם מזונות בעלי השפעה מכווצת על הגוף או השפעה מרחיבה, מזונות בעלי השפעה מייבשת או מלחלחת. חכמי העבר התבוננו בטבע וחקרו במשך דורות את ההשפעה הספציפית שיש לכל מזון על גוף האדם. ההשפעה שיש לכל מזון נקבעת לפי מספר מאפיינים: צבע המזון, טעם המזון, ריח המזון, צורת המזון, מרקם המזון, עונת הגדילה של המזון, אזור גידול המזון, כיוון גדילה של המזון ואופן בישול המזון.
לצורך הדוגמה נשווה בין שני מזונות חלבוניים: בפירמידת המזונות של משרד הבריאות האמריקאי יש חלוקה לפי אבות מזון. בקבוצת החלבון מופיעים חלבונים מהחי כגון בשר, וקטניות כגון שעועית, עדשים וחומוס. מבחינה כמותית, מזונות אלו עשירים יחסית בחלבון ולכן מופיעים באותה קטגוריה. מבחינה איכותית אין כלל קשר בין בשר שהשפעתו על הגוף מחממת, מלחלחת ומרחיבה, לעומת שעועית שהשפעתה יחסית לבשר מקררת, מייבשת ומכווצת.
הטיפול בתזונה מבוסס על ההבנה כי האדם נמצא בתהליך מתמיד של שינוי בין שני הפכים: בניה ופירוק, ספיגה והפרשה, כיווץ והתרחבות, חימום וקירור, ייבוש ולחלוח. הכוח המאפשר לאדם לבצע את האיזון הדינמי בין התנועות הללו נמצא במזון. בחירה נבונה של מזון תיצור בהדרגה בניה של גוף חזק (או שיקום של גוף חולה) ותפקוד מנטלי תקין ואילו בחירה לא מדוייקת של מזון תגרום בסופו של דבר לגוף חולה. חשוב להבין כי המזון עצמו לא הופך אותנו לבריאים. מזון המתאים לצרכינו יאפשר לגוף לממש את מקסימום הפונטנציאל האישי החיובי הטמון בו ללא הפרעה. מזון שאינו מתאים לצרכינו יפריע לתפקוד התקין של הגוף ויגרום באופן אקטיבי לבעיות בריאות.
גופנו נמצא באינטרקציה מתמדת עם הטבע וכל אחד מאיתנו מגיב אחרת לשינויים המתרחשים סביבנו מדי יום. על כן, מחלות זהות אצל אנשים שונים יכולות לנבוע מסיבות שונות והדרך לפתירתן תהיה שונה מאדם לאדם. כמו בטיפול באקופונקטורה (דיקור), יש להתייחס באופן אינדיווידואלי לכל אדם ואדם. תפקידו של המטפל הינו למצוא את "נוסחת" התזונה המתאימה למצבו האישי של המטופל ולשנותה עם התקדמות הטיפול.

בברכה, אסף פאיט

054-4528202