חלק ד: יסודות הערך העצמי בשנים הראשונות לחיים

בניית ערך עצמי זהו תהליך המתפתח לאורך חיים שלמים. רוב הסיכויים שלכל אחד/אחת יש חוסר באחד או יותר מיסודות הערך העצמי, אך ניתן להתגבר על חוסר זה גם אחרי שנות הילדות, בתור מבוגרים.

 

משמעות

בתור ילדה היית זקוקה להרגיש משמעותית ודרך ההורים הרגשת עד כמה את חשובה. אם גדלת להאמין שאת לא כל כך חשובה בזכות עצמך, אז נקודת הפתיחה של הערך העצמי שלך היתה נמוכה ביותר. מי שמעולם לא הצליחה לרכוש תחושה של משמעות הטבועה בבסיס האישיות, עשויה לסבול רגשות אשמה על כך שהיא חיה, או לחיות בתחושה שהיא כלום מלבד קורבן של גורלה, ללא כל יכולת להשפיע על העולם או להוסיף לו משמעות.

ההורים מתקשרים את זכות הקיום של תינוקם הרבה לפני שמתפתחת שפה. האופן שבו ההורים נוגעים ברכות ובעדינות בתינוקת מספק רמז ראשון לתחושת חשיבותה בעולם. התינוקת קולטת האם תענוג לאחוז בה או שהיא מקור לדאגה, מתח ועגמת נפש. ללא החמימות והביטחון המגיעים דרך חיבה גופנית ומזון, התינוקת תרגיש מוצפת בחרדה. אפילו לפני שתינוקת לומדת לסדר בצורה מובנית את תפיסותיה ומחשבותיה, היא יכולה לחוש עד כמה היא "בסדר" ומה עליה לעשות כדי להיות בסדר.

ישנה דעה שבשלבים הראשונים של החיים, תינוקת אינה יכולה להבדיל ממש בינה לבין אחרים וסביבתה החיצונית. היא אינה מודעת לגבולות וחווה את אמא שלה וכל מי שמטפל בה כשלוחה של עצמה. התינוקת אגוצנטרית לגמרי כיון שעדיין לא הגיעה להכרה שהצרכים שלה הם הצרכים שלה בלבד, ושלמעשה קיימים אחרים, מחוץ לעצמה, בעלי צרכים נפרדים משלה. בשלב מסוים התינוקת הופכת מודעת לעובדה שהיא ישות נפרדת, שאחרים מתקיימים בנפרד ממנה. "נפילת האסימון" יכולה להיות די מזעזעת עבורה, כיון שאז התפיסה העצמית האחדותית שלה שהיא כל יכולה, מתחלפת בתפיסה עצמית חדשה שיהא חסרת כל יכולת, תלויה לחלוטין במישהו אחר (לרוב באמא) שתספק לה את צרכיה הגופניים והפסיכולוגים. ללא אמא שתספק את צרכיה, התינוקת תרגיש חסרת משמעות, חסרת ערך וחרדה עד כדי אימה.

עם התפתחות השפה, תחושת הערך העצמי של הילדה לובשת צורה של מילים, באמצעות השפה הוריה מבטאים מעבר לכל ספק עד כמה היא משמעותית ועד כמה היא מיוחדת. ילדה תרגיש וודאות לגבי משמעותה העצמית אם היא מאמינה שאוהבים אותה ללא תנאי. אהבה ללא תנאי מתוקשרת על ידי מילים ומעשים. הורים שמבינים כי ילדתם ישות לומדת ומתפתחת ושעדיין אין לה הכישורים לשגשג בכוחות עצמה, שתהליך הלמידה שלה מתרחש על ידי ניסוי וטעיה, יקבלו את העובדה שהיא תתנהג באופן בלתי נמנע גם בדרכים שאינן מקובלות עליהם, תפגע ברגשותיהם, תעשה טעויות ודברים מטופשים ותמרוד בהם מדי פעם. כשהורים אוהבים את ילדתם ללא תנאי, הם אוהבים אותה גם לנוכח שגיאותיה. ייתכן שהם לא מסכימים עם התנהגותה ומעשיה, ומבהירים לה זאת, אולם זה אינו משנה את האופן שבו הם אוהבים אותה. הם אינם מעבירים לה מסר שהיא רעה כי היא עשתה משהו רע.

אם האהבה של ההורים מותנית, הילדה גדלה להאמין שכאשר היא מתנהגת היטב היא ילדה טובה ואם היא מתנהגת בשונה ממה שהוריה מצפים ממנה היא ילדה רעה (לא רק שההתנהגות שלה נחשבת שלילית אלא שהיא בעצמה שלילית). כתוצאה מכך, היא לומדת שערכה נמדד על  ידי שיפוטם של אנשים אחרים ועוד שדעותיהם של אנשים אחרים לגביה יכולים להשתנות בצורה רדיקלית בתגובה להתנהגויות שונות שלה, כך שערכה העצמי גם הוא מאוד משתנה בהתאם.

נשים שזכו בילדותן למידה מסוימת של אהבה ללא תנאי נוטות להיות יותר בטוחות בעצמן ופחות מובסות על ידי ביקורת של אנשים אחרים, כיון שהן מאמינות בערכן העצמי הבסיסי המושרש באישיותן. הן עשויות ללמוד מביקורת או מכישלון, אך לא לחוש חסרות ערך או חשיבות. הן חשות פחות צורך להוכיח את ערכן דרך התנהגויות שונות ופחות לחוצות מכך שאנשים ישנו את דעותיהם כלפיהן. הן השתכנעו שהן חשובות ויהי מה כבר כשהיו ילדות.

 

יכולת

כדי לזכות בתחושת ערך, אנו כילדים נזקקנו ללמוד שיש לנו שליטה על עצמנו ושלהתנהגות שלנו יש השפעה, לטוב ולרע, על אחרים ועל העולם. תחושת היכולת מתבטאת בכך שאנו מאמינים ביכולתנו לגרום לדברים לקרות בשביל עצמנו, שיש לנו שליטה על חיינו. ילדים לומדים שיש להם יכולת כשהם מתנגדים ופורצים מעבר לגבולות ולציפיות שמציבים להם ההורים.

לדוגמה, הורים אומרים לילדתם בת החמש שהיא עדיין לא מוכנה לרכב על אופניים ללא גלגלי עזר. הילדה משכנעת את הוריה שהיא מוכנה לרכב על אופניים ללא גלגלי עזר. הם מסירים את גלגלי העזר והילדה עולה על אופניה, בתחילה מזגזגת אבל מצליחה לרכב! לא רק שהיא עברה את הגבולות שהציבו לה הוריה, היא גם למדה שהיא בעלת יכולת. היא חשבה שתוכל לרכב, ניסתה זאת והצליחה. לילדה שהצליחה לשכנע את הוריה היה מלכתחילה מספיק בטחון בעצמה וביכולת שלה, אך היא היתה מרגישה הרבה יותר בטחון אילו הוריה האמינו בה גם מלכתחילה. בכך שלא האמינו בה, הציבו לה מכשול שילדה עם פחות בטחון לא היתה צולחת.

העזרה הגדולה ביותר בפיתוח תחושת היכולת של ילדים מגיעה ממבוגרים שמאמינים ביכולתם של הילדים לפני שהם הדגימו או הוציאו אותה לפועל. ציפיות הגיוניות מהילדים מייצגות את אמונם של ההורים ביכולת של הילד. תחושת יכולת וערך עצמי נובעת מביצוע של אותם הדברים שהיה ספק לגבי היכולת לבצעם מלכתחילה. אם נוכח מישהו שמאמין ביכולתנו ומעודד אותנו, הצעד הראשון להתמודד עם האתגר מעט קל יותר.

פינוק יתר או עודף גבולות או הגנה ובידוד יתר אינם מאפשרים לילדה לבחון את יכולותיה והיא נשארת בחוסר וודאות לגבי יכולתה לפעול בעולם בכוחות עצמה. חוסר הוודאות מוביל לתחושת חוסר ערך ותלות בהורים המפנקים/המגבילים/המגוננים ולאשליה של גדלות ויכולת שמעולם לא עברו את מבחן המציאות. גם חוסר גבולות מצד ההורים, יכול לגרום לילדה לקחת על עצמה יותר מדי אתגרים, מוקדם מדי בחיים, ללא הכוונה והדרכה של ההורים ולחוות כישלונות חוזרים ופגיעה בתחושת היכולת והערך העצמי. ללא גבולות לבחון את עצמה מולם, היא תרגיש חסרת יכולת.

ילדים בעלי תחושת יכולת טובה וערך עצמי גבוה גדלים במשפחה שמציבה גבולות ומשתפת את הילדים, לפחות במידה מסוימת ובהתאם לגיל ולהתפתחות, מה יהיו הגבולות הללו. הילדים לומדים את התהליך של הצבת יעדים הוגנים ומעצימים ומפנימים אותו. דיונים וויכוחים בין הורים לילדים, משא ומתן מכובד והגיוני על מיקומם של הגבולות וחוסר הסכמה של הילדים עם דעותיהם של הוריהם מהווים התנסות חשובה בפיתוח היכולת של הילדים לעתיד לבוא. משפחות בעלות ערך עצמי גבוה מתאפיינות בחברי משפחה אקטיביים, אינדיבידואלים, הורים בעלי דעות ותפיסת עולם המגדלים ילדים עצמאיים ואסרטיביים. משפחה שיודעת לדון בענייניה ויודעת לקבל חילוקי דעות ואי הסכמה ללא כפיה כוחנית של ההורים.

ילדה שגדלה באמונה שהכל פשוט קורה לה ושלא נזדמן לה לבחון את יכולתה כנגד גבולות סבירים, תגיע לבגרות בהכרה שאין בכוחה לעצב את חייה ולהשפיע על גורלה. מכיוון שבכל זאת עליה לשרוד, במקום לבטא את יכולותיה ולהשיג את רצונה בצורה ישירה, היא תפתח מנגנונים עוקפים ומניפולטיביים כדי להשיג את מה שהיא צריכה.

בתהליך פיתוח תחושת היכולת, מסר מעודד עשוי להיות "לא משנה אם תפסידי או תנצחי, מה שחשוב זה שהשתדלת והשקעת". מילדים רבים נמנעת ההזדמנות לתחושת יכולת כאשר ההורים מדגישים את התוצאה כמטרה עיקרית ואילו המאמץ וההשתדלות בדרך למטרה לא מקבלים הערכה ראויה. גישה כזו, שמדגישה את חשיבות התוצאה והמטרה, יכולה להתפרש על ידי הילדה במידה מסוימת כאהבה שתלויה בדבר. אם היא מצליחה היא אהובה ואילו אם התוצאה פחות מהרצוי היא מקבלת תחושה של חוסר הערכה, זאת כאשר דווקא המאמץ וההשתדלות משקפים את הרצון לפתח ולהשיג יכולת.

 

איזון בין תחושת חיבור ונפרדות

תחושה של חיבור לאנשים ושייכות לקבוצה ובו זמנית תחושה של נפרדות וייחודיות חיוניים לתחושת ערך עצמי. לחיים אין ערך באמת, אם אנחנו תופסים את עצמנו כמנותקים וזרים משאר האנושות. כדי להרגיש תחושת ערך צריך להרגיש חיבור לזולת וחלק מקהילה שגדולה מאתנו.

בו זמנית, לא ניתן להרגיש בעלי ערך, אם תחושת העצמי שלנו נבלעת בזהות של מישהו אחר ואם אין ביכולתנו להבחין בבהירות באיזו אופן אנו נפרדים ושונים מאחרים.

תחושת ערך מתאפשרת כאשר אנו מחוברים ושותפים עם אנשים אחרים, ומרגישים בעלי זהות עצמאית ובמובנים רבים ייחודית.

 

ריאליזם

תחושת ריאליזם משמעה ההבנה שאף אחד אינו מושלם ולכולם יש חסרונות. ילדה שגדלה לתפוס את עצמה כמושלמת, או ככישלון חרוץ וחסרת תקווה, תתקשה בבגרותה לחוש ערך עצמי מבלי לתפוס את עצמה בצורה ריאלית.

בנוסף, ילדים צריכים לפתח נקודת מבט ריאלית על יחסיהם עם העולם. אין בכך להועיל לתחושת הערך העצמי אם גדלים בתפיסה שהעולם קסום כמו באגדות, כמו כן שהעולם הוא קן צרעות אכזרי שמזמן רק סבל וכאב.

פיתוח תפיסה ריאלית הינה מאתגרת כיון שיש צורך באיזון בין לראות את תכונותינו הטובות לבין לזהות את החסרונות והבעיות שלנו. ילדים ניזוקים מכך שהוריהם אינם מכירים בחסרונותיהם ובעיותיהם, או מכך שאינם מקדישים מספיק תשומת לב להצלחותיהם וכישרונותיהם, במיוחד אם ההורים מציינים רק את הכישלונות ובעיות ההתנהגות. מלבד נקודת מבט ריאלית, ילדים נזקקים להדרכה והכוונה בונה ותומכת על ידי הוריהם.

ידע כיצד העולם עובד ואיך לתפקד בהצלחה בתוכו חיוני גם לתחושת היכולת שלנו, ככל שנדע יותר על העולם וכיצד הוא פועל, נוכל להפעיל יותר שיקול דעת והכוונה של גורלנו.

 

אתיקה וערכים

תחושה ברורה לגבי צדק, טוב ורע, חיוניים לפיתוח ערך עצמי. בתחילת הדרך תחושת הצדק והבירור בין טוב ורע אצל ילדים נובעת ישירות מהשקפת עולמם והתנהגותם של הוריהם.

לילדים ייתכן קושי להבחין בין טוב ורע, כיון שלכל כלל יש בד"כ יוצא מן הכלל שסותר את הכלל. כדי להבין את המציאות יש להסביר לילדים את הניגודים בחוק ובאילו נסיבות המותר הופך לאסור ולהפך. מזיק במיוחד כאשר ילדים אינם מקבלים הכוונה ברורה מהוריהם מה נכון ומה שגוי, מצב שיוצר עומס והתמודדות עם החלטות אתיות ומוסריות שהן מעבר ליכולת של ילדים ומוביל לירידה בתחושת הערך העצמי.

 

מקורות:

Woman & Self Esteem, Linda Tschirhart Sanford & Mary Ellen Donovan

עמודים: 38-56

 

תרגיל

  1. לכל אחד מחמשת היסודות שתוארו, מצאי זיכרון ילדות תואם. מתי הרגשת משמעותית? מתי הרגשת בעלת כוח ויכולת? מתי יכולותייך זכו להכרה והערכה? מתי הרגשת חיבור לקהילה? מתי הפנמת והערכת את הייחודיות שבך? מתי היתה לך חוויה שעזרה לך לראות את עצמך בצורה יותר ריאלית? מתי פעלת על פי צו מצפונך המוסרי והרגשת טוב לגבי זה?
  2. האם יש יסוד אחד או יותר שאת מרגישה בו חוסר כיום? איזו חוויה או תהליך את צריכה לתכנן או לעבור כדי למלא את מה שחסר?
  3. כשהיית ילדה, כיצד מבוגרים קרובים וחשובים עזרו לך לפרש את מה שקרה לך בחיים? בצורה שלילית? בצורה חיובית? לא אמרו הרבה? בצורה ריאלית? בצורה לא ריאלית? שפטו אותך רק לפי התוצאה? מה הדפוס שלך כיום? באיזה אופן את מפרשת את חוויותייך כיום? האם יש דמיון בין אופן הפרשנות שלך בהווה לאופן שבו התייחסו אלייך העבר?
  4. חשבי על חוויה שלילית אחת שהתרחשה לפני יותר מחמש שנים ועדיין מפריעה לך, כך שאת חושבת עליה מפעם לפעם. ישנם אין ספור דרכים שונות לפרש חוויה בודדת. שתפי חברה קרובה ואהובה בחוויה השלילית. האם יש לך דרך שונה להתבונן במה שקרה? האם את יכולה להיות פחות שיפוטית כלפי עצמך? האם את מצליחה לשחרר את המועקה ולהמשיך הלאה?